פסק-דין בתיק ת"א 37395-04

מבוא ורקע

1.         התובעים הינם הבעלים הרשומים, במושעא, של 3/4 מהזכויות בבניין מגורים ישן הבנוי על חלקה 11 בגוש 6927 ששטחה 573 מ"ר והמצוי בשכונת נווה צדק, ברח' שמרלינג 6, תל אביב (להלן: " המקרקעין").

            יתרת הזכויות במקרקעין (1/4) רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם ה"ה ארונוס ודואניס  (1/6) ומר נחמן יצחק (להלן: " נחמן") שהינו הבעלים של 1/12 מהזכויות בחלקה.

2.         הבניין הינו בן 2 קומות - קומת קרקע וקומה ראשונה - ולו 2 אגפים. האחד, מזרחי, אשר נבנה בשנת 1993, והשני, מערבי, המהווה תוספת מאוחרת לבניין המקורי (להלן: " הבניין").

3.         את זכויותיהם במקרקעין רכשו התובעים (למעט תובע 1) בשנות ה-90, אם בדרך של ירושה ואם על דרך של רכישה מהבעלים הקודמים של המקרקעין.

            התובע 1, שהינו תושב חוץ, הינו הבעלים הרשום של 1/8 מהזכויות למן 26/7/1962.

4.         כל אחד מהנתבעים מחזיק ומתגורר בדירה אחת בבניין וטוען לזכויות בה. דירת הנתבע 1 (להלן: " ברכה") ממוקמת בקומת הקרקע באגף המערבי של הבניין, ולצידה מצוייה דירת הנתבע 2 (להלן: " אבן חן") המשתרעת על פני שתי קומות, קומת קרקע וקומה ראשונה.

            הנתבע 3, מר ישראל כהן (להלן: " כהן") מחזיק בדירה בקומת הקרקע באגף המזרחי של הבניין, ומעליה בקומה הראשונה מצוייה דירת הנתבעת 4 (להלן: " אלגרבלי").

5.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה במקורה בהליך של סדר דין מקוצר, עתרו התובעים להורות על סילוק ידי הנתבעים מהמקרקעין, בטענה כי הינם מחזיקים בדירות שלא כדין תוך הסגת גבולם.

            בהחלטתי מיום 4/1/05, אשר ניתנה בהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן מפני התביעה, כאשר תצהירים ישמשו כתב הגנה.  עוד קבעתי בהחלטתי כי התובעים רשאים לתקן תביעתם, אם ירצו בכך, ובמקביל אפשרתי לנתבעים להגיש כתב הגנה, ככול שתוגש תביעה מתוקנת. תביעה מתוקנת הוגשה ביום 3/11/05, כנגד הנתבעים שבכותרת וכנגד אחרים, אשר נמחקו מכתב התביעה בהסכמה דיונית.

התביעה וטענות הצדדים

6.         בתביעתם המתוקנת הכירו התובעים בנתבעים 1,2 ו-4 (שייקראו להלן: " הדיירים") כדיירים מוגנים בדירות המוחזקות על ידם, זאת לנוכח חוזי השכירות המוגנים שהוצגו להם (נספחים ג' - ה' לכתב התביעה) (להלן: " חוזי השכירות").

            חרף ההכרה האמורה עתרו התובעים לפינויים של הדיירים מהמקרקעין, בטענה כי האחרונים הפרו את חוזי השכירות הפרות יסודיות המקימות להם עילות פינוי מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

            לטענת התובעים, הדיירים חדלו מלשלם את דמי השכירות המוגנים תקופה ארוכה, משלהי שנות ה-80, מחדל המקים להם עילת פינוי מכוח חוזי השכירות ומכוח החוק.

            עוד טענו התובעים, כי הדיירים ביצעו תוספות בנייה ושינויים מרחיקי לכת בדירות המוחזקות על ידם, כל זאת בלא הסכמתם, או הסכמת הבעלים שקדמו להם, ובניגוד להוראות חוזי השכירות.

            לשיטת התובעים, ברכה סגר מרפסת בדירתו, אבן חן בנה קומה נוספת על גג המבנה המקורי של הנכס ואף מחזיק שלא כדין במחסן בשטח של כ-10 מ"ר בקומת הקרקע של הבניין (להלן: " המחסן").

            אלגברלי, כך לתובעים, הוסיפה למרפסת דירתה קירוי מעץ.

            לבסוף טענו התובעים כי הדיירים הפרו את חוזי השכירות עת מנעו מהתובעים, או מי מהם, מלהיכנס למקרקעין על מנת לבדוק את מצב הדירות ומיהות המחזיקים בהם.

            אשר לנתבע 3, מר כהן, טענו התובעים כי הלה פלש למקרקעין ועושה שימוש בדירה המוחזקת על ידו בלא זכות תוך הסגת גבולם.